"וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"

ספר במדבר פרשת שלח פרק ט"ו פסוק ל"ח

שמירת העיניים

התורה אוסרת עלינו להסתכל במראות אסורות כדי שלא נסור אחרי המראות הללו ונכשל באיסורים חמורים יותר. האלשי"ך הקדוש כותב, שהטעם שכתוב קודם 'אחרי לבבכם' ורק אח"כ 'אחרי עיניכם', והרי קודם רואים ורק אח"כ הלב חומד? עונה האלשי"ך, שכאשר אדם רואה ראייה אסורה בפעם ראשונה אין לו ע"כ איסור כי הוא נאנס, הבעיה היא אם הוא חוזר שוב להסתכל, שאז זו ראייה אחר תאוות הלב, וזו הראייה האסורה. וזו כוונת הפסוק: ולא תתורו אחרי לבבכם, שאחרי הראיה הראשונה הלב חומד לראות ולהתבונן שוב, ואז האיסור הוא 'אחרי עיניכם', אמנם, מה שהעין ראתה לא בגלל הלב אלא בטעות, על כך אין טענה על האדם משום שהוא אנוס.

ומצינו, כי ביום הכי קדוש בשנה קוראים את פרשת עריות, ובגמרא (סנהדרין קז:) מסופר אודות אותו האיש יש"ו, שבתחילה היה תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה, ובגלל חוסר שמירה על העיניים הוא הגיע לשפל הגדול אליו הגיע, ועונשו הוא שכל יום מבשלים אותו בסיר של צואה רותחת.

וידוע, שהחזו"א הורה למקורביו שיזהרו מלקחת בנים בני שנתיים ע"י אמם לים, כי יכול להיקלט במוחם מראות שיצוצו להם כשיגדלו, וזה עלול להפריע בלימוד התורה כשיגדלו.

מעשה נורא ברבי מתיא בן חרש

ב"ילקוט שמעוני" (פרשת ויחי רמז קס"א) איתא: מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם.

פעם אחת עבר השטן ונתקנא בו, אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא? אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש מהו לפניך? אמר לו צדיק גמור הוא. אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו, אמר לו אין את יכול לו. אעפ"כ, אמר לו: לך. נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר (בראשית ו, ב): "ויראו בני האלהים את בנות האדם". עמד לפניו, כיון שראה אותו הפך פניו לאחוריו, שוב בא לפניו ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, והיה מתהפך לו מכל צד. אמר: מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני. מה עשה אותו צדיק? קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, ואמר לו לך והבא לי אש ומסמר, הביא לו מסמרין ונתנם בעיניו, כיון שראה השטן כך, נזדעזע ונפל לאחוריו.

באותה שעה, קרא הקב"ה לרפאל המלאך, אמר לו: לך ורפא את רבי מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו. אמר לו: מי אתה, אמר לו: אני הוא רפאל המלאך ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך. אמר לו: הניחני, מה שהיה היה. חזר לפני הקב"ה ואמר לו רבש"ע, כך וכך אמר לי מתיא. אמר לו: לך ואמור לו, אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד ריפא אותו.

מכאן אמרו חכמים: כל מי שאינו מסתכל בנשים, ועל אחת כמה וכמה באשת חבירו, אין יצר הרע שולט בו. עכ"ד המדרש.

ולפי"ז יש לפרש דברי הכתוב (שמות כז, כ): "ויקחו אליך שמן זית זך" - שתצוה אותם לעשות מצוה מן המובחר בהידור, ואם תאמר שהשטן יתקנא בהם להחטיאם, על זה אמר: "כתית" - שיכתת עצמו כמו רבי מתיא בן חרש שעשה כן, ולא יחשוש על מאור עיניו, כי הקב"ה יביא את המלאך רפאל שירפא אותם שוב. ואם תאמר לאו כל שעתא מתרחיש ניסא, על זה אמר: "להעלות נר תמיד" - שאני ערב שיהיה לכם מאור תמיד, וכפי שהובטח לרבי מתיא ששוב לא ישלוט בו יצר הרע.

ובאמת ידוע, כי האריז"ל אמר שרבי מתיא בן חרש היה גלגולו של פלטי בן ליש שאירס את מיכל בת שאול ונעץ חרב בינו לבינה ולא נגע בה שנים רבות (עי' סנהדרין דף יט:), אך מראייתה הוא נהנה, ובגלגול זה של רבי מתיא, תיקן את פגם הראייה. (כסף נבחר).

קדושתו של רבי עקיבא איגר

החתם סופר היה נשוי בזיווג שני לבתו של רבי עקיבא איגר - מרת שרל ע"ה, שהעמידה וילדה להחתם סופר את כל יוצאי חלציו, והיא נפטרה בקיצור ימים ושנים בגיל 44 בלבד, והחתם סופר שחשש מהצער והיגון שיגרמו לאביה בהיוודע לו מהסתלקותה, העלים הדבר מידיעתו, ואף את נישואיו בשלישית עם אלמנת הגאון רבי צבי הירש העליר - העלים מחותנו הגרעק"א.

בביקורי רבי עקיבא איגר אצל חתנו החתם סופר בפרשבורג, היתה בתו הרבנית שרל נוהגת לקבל פניו בהגיעו ושואלת בשלומו. עם פטירתה ונישואי החת"ס מחדש, חשש החת"ס על גודל הצער והתוגה שיגרמו לרבינו הגרעק"א בהוודע לו אודות פטירת בתו. ולכן הורה לאשתו שתנהג כדרך שעשתה זוגתו הקודמת, ותמתין למרן אצל מרכבתו כאשר יגיע, ותשאל בשלומו, ואין זה שקר בכך שתקרא לו: אבא, בהיות מרן אביהן של ישראל. וכן עשתה, והגרעק"א ברוב פרישותו וחסידותו לא הרגיש בדבר.

סגולות שמירת העיניים

המקפיד על שמירת עיניו כראוי, זוכה לראות ישועות בכל ענייניו. ומכלל הן אתה שומע לאו, רח"ל. על הפסוק בתהילים (תהלים קיט, לז): "העבר עיני מראות שוא בדרכיך חיני", אומר האבן עזרא, שע"י שאדם משתדל לשמור על העיניים, הוא רואה ישועות, ומועיל לו לרפואת החולה ולחיים ארוכים לו ולבני ביתו.

וב'שומר אמונים' כתב, כי אדם שנקלע לידיו ניסיון לראות מראות אסורות והוא מתגבר, באותו הרגע הוא נהיה צדיק יסוד עולם, וזוכה האדם לקבל פני שכינה ותפילותיו עושות פירות.

המספריים שהצילו

וכמו שמסופר מעשה פלא שאירע בעיה"ק ירושלים לפני כמה וכמה שנים. נער קטן שיחק עם חבריו ושכניו ובתוך המשחק נתהדק חבל סביב צווארו וכמעט שנחנק ל"ע... ועד שהספיקו 'אנשי הצלה' לבוא לעזרתו כבר איבד הילד את הכרתו, ויבהילוהו לבית החולים בנסיון להציל את חייו, אכן, גדולי המומחים שבדקוהו אמרו בצער רב לאבי הילד ואמו כי קצרה ידם מלהושיע ואי אפשר להם להחזירו לאיתנו כך שכב הילד מחוסר הכרה במשך ימים מספר רח"ל.

ויהי אחר כמה ימים לפנות הבוקר נשמע צלצולי הטלפון שבביתם ב'קול רעש גדול', האב שנחרד לקול הטלפון הבוקע ועולה בשעה שכזו ענה מיד לטלפון, ומצד השני נשמע קולו של הרה"ג רבי דוד פרנקל זצ"ל (מבאי ביתו של החזו"א זצ"ל) - ידידו של אבי הילד, שפתח לספר לו על חלומו אשר חלם בזה הלילה שהוא עולה השמימה והוא עומד בפני 'בית דין של מעלה', והנה הוא רואה שעל שולחנם נמצאת תיבה מלאה ב'פתקאות' שנכתב בהם 'שמות אנשים' החיים עדיין בזה העולם... וכל שם ושם נידון מה מעשיו בעולם, והאם הוא ראוי להישאר בין החיים או להיפך ח"ו... והנה... עלה פתקו של בנכם זה השוכב מחוסר הכרה, והחלו הדיינים לדון בדינו, הללו מימיניים בלימודי זכות עליו, והללו משמאילים ומצדדים להעלותו מישיבה של מטה לישיבה של מעלה, ולפתע, עולה 'מספריים' צבועות בתכלת לפני הדיינים וחתך את פתקו של הילד וממילא 'נגמר הדין' וחייו ניתנו לו במתנה, ואיקץ והנה חלום...

אחר רגעים ספורים - בעוד שקוע אבי הילד במחשבותיו על דבר החלום לדעת פתרונו מהו, שוב בוקע ועולה קול צלצול הטלפון, ומצד השני עומדים הרופאים השוהים בסמוך למיטת בנו, הללו לא האריכו בדיבור אלא פקדו עליו לבוא במהירות לבית החולים יחד עם בני ביתו, ולא היה סיפק בידו לברר מה קרה, כי הרופאים כבר הניחו ועזבו את הטלפון בבהלה... וימהרו האב והאם לבית החולים ברוב חשש ובהלה כי לא ידעו מה ממתין להם שם... בהגיעם 'כמעט שלא פרחה נשמתם' בראותם 'תחיית המתים' כפשוטה, שבנם פקח את עיניו והחל מדבר מעט, גם ביקש קצת מים ומשקה, והיו הרופאים עומדים ממעל למיטת חוליו ומביטים בו בתמהון, ומשתהים לגודל הנס שאירע מתחת ידם.

אחר הדברים האלה, כשחזרו ההורים לביתם, סיפר האב לבני ביתו, על דבר החלום שחלם ר' דוד הנ"ל, והוסיף לומר שעד לרגע זה עדיין לא ירד לסוף דעתו ואינו מבין את פתרון החלום, לשמע דבריו נבהלה אשתו והחלה לספר, ביום האתמול הייתי מהלכת בשוק 'מחנה יהודה' לקנות מסוחרי הבדים מידה מסוימת של בד שהיתה חסרה לי, הביאני המוכר אל חדריו וניסיתי לחתוך את הבד כדי מידתו ולא עלה בידי לחתכו יפה, על כן ביקשתי מהמוכר שיחתוך בעדי, והוספתי לדקדק במעשי יותר מהרגלי ולא מסרתי את המספריים מידי לידו אלא הנחתים על השולחן כדי שהמוכר יקחנו משם - ואותם המספריים בצבע תכלת היו... באותה שעה צרפתי תפילה בלבי לפני הקב"ה הבוחן כליות ויודע כל תעלומות, שבשכר זה ישלח רפואה שלימה לבננו השוכב ללא הכרה, עתה ראיתי כי אכן שמע אלוקים לקול תפלתי כי אלו המספריים שעל ידם הוספתי בגדרי הקדושה עלו מן החנות לפני כסא הכבוד והם הם קרעו את רוע גזר דיננו, והחישו ישועה לבננו זה מעל לדרך הטבע.

סגולה לנחת מהילדים

רבי אורי מסטרעליסק בספר 'אמרי קדוש' כותב: 'השומר את עיניו, יחיו בניו ויגדלם ללא צער'.

ה'בבא סאלי' היה אומר שהגיע לדרגותיו הקדושות עד שהיה דבר ה' בפיו, משום שהקפיד מאוד בשמירת העיניים.

ובספר 'כאיל תערוג' (גיליון 209 שלח תשע"ז) הביא, שפעם יהודי בכה לפני הגראי"ל שטיינמן שהוא לא מצליח בעסקים ובהכל הוא נכשל, ומה יעשה בשביל שיצליח. ואמר לו הרב שטיינמן: תקפיד על שמירת העיניים ומובטח לך הצלחה, וכך היה. מאז הוא התחיל להקפיד בשמירת העיניים, וההצלחה האירה לו פנים ללא גבול.

שמירת עיניים – סגולה לזיכרון

אמרו רבותינו ז"ל (עי' אמת ואמונה להרה"ק מקאצק עמ' כט) כי הטעם שסמך 'לא תתורו' ל'למען תזכרו', ללמד שאם אדם שומר עיניו מחיזו דהאי עלמא, ולא מסתכל במקום שלא הגון, ומשפיל עיניו לארץ, עי"ז יזכור כל מה שילמוד. וזהו שסמך 'לא תתורו' ל'למען תזכרו'.

ודרשו רבותינו ז"ל על הפסוק בתהלים (קטו, ה): עינים להם ולא יראו, שרוצה לומר, אם העיניים שלו הפקר לראות במקום שאין צורך או ח"ו איזה דבר איסור, וזהו "להם", כאילו שלו וברצונו להסתכל אנה ואנה, אז לא יראו בצאת נפשם את פני השכינה. ועל ידי שמירת העיניים, זוכה שישמור אות ברית קודש וזוכה לראות פני השכינה.

כבר הבאנו מה שאמר מו"ר מאור ישראל הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, כי זכה לזיכרון כה מופלא רק משום שכל ימי נעוריו ובחרותו נשמר מאוד בענייני קדושת ושמירת העיניים. וכמו כן אמר פעם במה זכה שכל בניו תלמידי חכמים, משום שהקפיד כל ימיו לא להביט במראה לא צנוע, ואף כשישב בבית דין כשעמדו מולו נשים שלא היו לבושות בצניעות, לא היה מביט אליהן, וכדי שלא תיפגענה, היה עושה עצמו ככותב את דבריהן, ובאמת היה מצייר לעצמו ציורים בעלמא. ובנותיו כששמעו זאת, אמרו שכעת נודע להן מה פשרם של הציורים שהיה מביא להן לעיתים מבית הדין...

מוסר על שמירת העיניים ממורנו ורבנו הגאון רבי יהודה מועלם זצוק"ל

א. כמה צריך להיזהר בעיניים שלא לראות דבר איסור, ובפרט כשהולכים בדרך, להיזהר לא להסתכל פה ושם. יש מעשה המובא ב'תשובות הגאונים' (שערי תשובה סי' קעח) על רב ששת ורב יוסף שהיו 'סגי-נהור', ולמה היו סגי נהור? כי הם היו מהתלמידים של רב, ובזמן שרב נפטר, התאספו כל תלמידיו לקחת כל אחד מדה טובה, שכן לעשות את כל מה שהיה עושה - לא היו יכולים, לכן חילקו את המידות שלו, כך שכל אחד ואחד יקח מדה אחת. רב יוסף ורב ששת אמרו, אנחנו ניקח מדה אחת שרב היה נזהר בה - שלא היה רואה חוץ לארבע אמות אלא רק תוך ארבע אמות, ואמרו זה לזה: ניקח את המעלה הזו, ונזהר שלא נסתכל עם העיניים חוץ לארבע אמות. לאחר זמן, ראו שהם לא יכולים לעמוד בזה, מה עשו? לקחו שיפודים והניחו על העיניים, וכך איבדו את הראיה שלהם בכדי שלא יעברו ח"ו על הנדר שקיבלו עליהם. ולכן רב ששת ורב יוסף היו סגי נהור, לפי שלא היו רוצים להסתכל מחוץ לד' אמותיהם.

ב. עוד דבר גדול יש שצריך להיזהר - בדרך כשבאים מהבית לישיבה וחוזרים מהישיבה לבית, יש הרבה דברים ותמונות שאסור להסתכל בהם, העיניים האלה כמה שווים!!

מעשה בחכם המקובל רבי אפרים הכהן ע"ה שבא לישיבה, והיה גר בשכונת בקעה ובא ברגל משם, ואמר שהוא קיים עכשיו בדרכו מאתיים מצוות, שהרי נאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ואנו מצווים לשמור על קדושת הראיה, וא"כ כשהייתי בדרך והזדמנו בערך מאתיים פעמים כל מיני הסתכלויות אסורות ונזהרתי ולא הסתכלתי לאותו צד, א"כ ע"י שמירת העיניים בכל הפעמים האלו זכיתי למאתיים מצוות.

תתבוננו במעשה הזה: וכי סבורים אתם שהוא בא להתפאר ולהשתבח על צדקתו וחסידותו, ודאי לא כן הוא, אלא אמר את זה לצורך לימוד - לדעת שאדם שהולך בדרך אסור לו ללכת ולהסתכל לכל צד אלא צריך לשמור על עיניו, אמנם לא נדרש מהאדם לעשות מעשים משונים וללכת ברחוב בעצימת עיניים, אבל צריך לדעת לא להביט לכל צד, אלא ללכת כדרכו ולסלק לצד כל מראה שאסור לראות, וכמו שראינו אצל רבי מתיא בן חרש שהפך עצמו לצד אחר כדי שלא יכשל, ובזכות שנזהר בזה כ"כ כל ימיו זכה שזיו פניו היה דומה לחמה וקלסתר פניו למלאכי השרת.

ג. יוסף אמר לאשת פוטיפר (בראשית לט, ט): "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים" - היתה לו ליוסף יראת שמים גדולה מאד, ולכן נקרא 'יוסף הצדיק'. וזה צדיק שהיה נזהר בעיניו ולא ראה שום דבר אסור, ולכן גם יוסף היה מוצא חן בעיני כולם. וכנגד זה שיוסף לא הסתכל בעיניים שלו - זכה למלוכה ועלה לגדולה, כיון שלא הסתכל. [וכמו שכתוב (בראשית מט, כב): "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין". ואומר רש"י: 'חנו נטוי על העין הרואה אותו'. וכתב האור החיים הקדוש: 'על אשר לא זנה אחרי עיניו' (ועי' במדבר רבה פרשה י"ג ז')].

וצריך האדם לשמור עצמו במחשבות טהורות, ולא יסתכל בתמונות שיביאוהו לחטא ולחשוב בנשים, ולא יקרא בספרים חיצוניים, ארבעה 'מראות נגעים' יש... כמה קשה...

ובאמת יש הבדל בין 'לראות' לבין 'להסתכל'. 'לראות' - זה לראות את הדרך שהולך בה, מה יכול לעשות, הוא ילך עם עיניים סגורות?! אבל 'להסתכל' - זה כשרואה דבר עבירה או רואה תמונה, עליו להיזהר שלא להסתכל ולהתבונן בתמונה הזאת, אלא מיד יעביר את עיניו ממנו.

ד. כתוב בפסוק (תהלים קיט, ס): "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך". מה זה "חשתי ולא התמהמהתי" ־ לכאורה זה כפל לשון. אלא אומר רבינו משה אלשיך: "חשתי" - אני יוצא מהבית מהר ולא מחכה לשכב בבית או לשבת לאכול ולשתות - אלא "חשתי", והגם שיצאתי מהבית מוקדם, עדיין "ולא התמהמהתי" – שגם כשאני בדרך אינני מתמהמה.. לראות איזו תמונה.. חלון ראוה.. איזה עתון.. ובמקום לעשות את הדרך ברבע שעה - עושה אותה בחצי שעה.. וזהו "חשתי", אבל "ולא התמהמהתי" - גם לא התעכבתי בדרך, אני הולך בדרך נכונה להגיע לישיבה מהר! וזהו "חשתי ולא התמהמהתי". (דרש יהודה).